ישנם הרבה אנשים בעולם והרבה ערים, העם היהודי הוא המיוחד בעמים והעיר ירושלים המיוחדת בערים. ובמה הם מיוחדים? שהיהודים הם אור לגוים וירושלים אורו של עולם.

כיהודים אנו יודעים שהוטל עלינו תפקיד, אך פעמים שאנו מפספסים את היחס שלנו כלפי העולם. אנחנו הלב, והלב שהוא מרכז הגוף צריך לפעול בעיקר עבור האזורים המרוחקים ממנו בגוף, משום שעל מנת להוביל את הדם לסנטימטרים הקרובים אליו אין צורך לעבוד קשה ולכן ליבו של הג'ירף הוא החזק מכולם, משום שעליו להעלות את הדם במעלה הצוואר הארוך.

ובאברהם נאמר: "ונברכו בך כל משפחות האדמה" כלומר שגם אנשי האדמה, האנשים הפשוטים מכירים בעוצמת רוחו של אברהם. ולכן העיר ירושלים צריכה קודם כל להיות אות ומופת לניהול עיר ברמה הפשוטה של ביטחון, שלווה, בריאות, ושגשוג, ובקיצור: "איכות חיים". כך שגם משפחות האדמה יוכלו להכיר במעלתה.

איכות חיי הגוף
מבחינת החזון האוטופי: ירושלים צריכה להיות העיר בעלת 0 אחוזי פשיעה, 0 תאונות דרכים, תשתיות טובות, אוויר נקי, מרחבי ראות ירוקות וכו'.

שזה אומר להתמקד ב:
צמצום התחבורה הפרטית, העלאת (אפשר לומר יצירה מחדש) רמת התחבורה הציבורית, מניעת פקקים וכו', מה שיביא גם להפחתת הסיכון לתאונות דרכים והפחתת זיהום אויר.

השקעה בבריאות הציבור בתחום של "חיים בריאים" כלומר עידוד חיי בריאות על ידי תחנות הבריאות (טיפת חלב) שיפעלו במתכונת רחבה יותר מאשר חיסונים ומעקב גדילת ילדים.

השקעה ב"שיטור קהילתי" השיטור הקהילתי מביא גם כאן תפיסה של מניעת פשע מראש, על ידי שוטרים ומתנדבים בני המקום – שפועלים במשותף למניעת בעיות.

השקעה במזרח העיר, חלק גדול מבעיות הפשע בעיר מתחילה באוכלוסיה הערבית החלשה במזרח העיר. פיתוח וטיפוח מזרח העיר ישפיעו על העיר כולה.

כמובן אפשר להרחיב עוד, ולא היו אלו אלא דוגמאות של נושאים שהם עירוניים במהותם – המשדרגים את איכות החיים בעיר.

איכות חיי הנפש
עד כאן מבחינת ה"גוף", אחרי שיש גוף, אפשר להפיח רוח חיים, רוח אלוקים, (וכמובן שהדברים מתבצעים במקביל).

מבחינת רוח ונפש, ירושלים צריכה להוות דגם לעיר שאנשיה אוהבי חכמה, בעלי יצירה ועשייה, ומבחינה זו צריך לטפח תרבות של חשיבה ועשייה חברתית.

זה יכול להיות בעידוד בתי קפה עם תוכן, לא סתם בטלה על כוס קפה, ומבחינה זו יש כבר התעוררות כללית בישראל: ישנו ארגון וויז – חכמים בלילה שמביא הרצאות לבתי קפה. והיה גם ניסיון מטעם הממשלה להביא תוכניות והרצאות בתחום החלל ברחבי בתי הקפה והברים בתל אביב ועידוד ופיתוח המתנ"סים שיביאו תוכן ויצירה לילדים ואף מבוגרים.

עידוד ופיתוח תיירות של תוכן והשכלה. איכות חיי הנשמה -לאחר שיש גוף ונפש בריאים, או אז אפשר לעלות שלב – לנשמת אלוקים.

שזה אומר מבחינה מוניציפלית לפתח את אזור התרבות היהודית בעיר, באופי חילוני.
אם יש מקום לפסטיבלים של אוכל נוצרי וערבי, צריך להיות מקום פסטיבלים של מאכלי שבת ואוכל יהודי.
אם יש מקום לפסטיבלים של אבירים וצלילים יווניים, צריך להיות מקום פסטיבל של רבנים ושירי נשמה.
אם יש מקום לתערוכות אמנות (בממילא לדוגמה) של אמנות ברלינאית, יש גם מקום לתערוכות אמנות יהודית, וכו'.

אירועי "קבלת שבת" עם שירה בציבור. וכו' וכל הנ"ל – עבור הציבור הכללי, ולא עבור שומרי התורה והמצוות, ולא כניסיון לתת "טעימה מהיהדות" או לשכנע, אלא ברמה הבסיסית, של הזהות הייחודית של ירושלים.

כיום ניר ברקת פועל להעלאת רמת התוכן בעיר אבל ממקום של נחיתות רגשית כלפי פריז ולונדון, אני חושב שיש מקום לעשות את זה מתוך גאווה לאומית ועל בסיס מרכיבים יהודיים בהגשה חילונית.

עד כאן מתוך ראייה רחבה על העיר,במצבה הנוכחי. כי הלב צריך לחשוב איך להזרים את הדם רחוק…

כמובן שיש מה לעשות בתחום החרדי עצמו, וגם לחשוב על איך תיראה ירושלים חרדית לגמרי – האם היא תהפוך למקום שגויי הארץ לא מבינים את הייחוד שלה? אנחנו יודעים שהקב"ה הקפיד על ירושלים שתהיה "כלילת יופי", ובית המקדש התהדר ביופי, והיו פה ריחות בושם, ובתי מדרש מלאי חכמה – האם אנחנו יודעים לעשות את זה היום?